שלום, שמי אנג'לה
בגיל 28, כאמא ל 2 תינוקות חליתי והפכתי לנכה.
נאלצתי להתחיל בחיים חדשים, שונים. בעולם חשוך וזר.
הצטרכתי ללמוד להתמודד עם מגבלה רפואית ובד בבד לשרוד את החיים עם הנכות או בגלל הנכות, היה מאתגר.
עשיתי זאת, הייתי בשני העולמות!!
עכשיו אני כאן בכדי לספר לכם.
בבלוג אשלב בין אהבתי לכתיבה לבין הידע שצברתי בחיי כנכה.
אכתוב על החיים לצד מחלה, על השינוי ועל הדרך. אשלב סיפורים על מקרים אישיים שקרו לי במשך השנים, ומקרים של אנשים בריאים ואנשים נכים שפגשתי בדרך, על התמודדויות, על מאבקים וגם על זכויות, הקלות ועצות.


מחשבות על ירושה
כנראה שהגעתי לגיל שאפשר להתחיל. לא כנראה, הגעתי! התחלתי לחשוב על ירושה – או אם לדייק את זה יותר, אז מה אני אוריש לילדיי. מצאתי

לזכר שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, לזכר הנספים ולזכר הדוד היחיד שלי
תמיד היו לו סיפורי הרפתקאות על מקומות קסומים שביקר בהם, על מעשי קונדס וגבורה שלו ועל כל מיני רמזים על דברים שאסור לו לספר … מאוד אהבתי את הדוד הזה וכילדה קטנה נהגתי להיצמד אליו עד הרגע שעזב והמשיך לדרכו.
לפעמים היו הורי והוא יושבים סביב השולחן בחדר האוכל וכמו ממתיקים סוד ביניהם, הם נהגו לדבר בקול נמוך ובשפת אמם, שלנו הילדים לא הייתה מובנת.

וועדה רפואית ??? מה כדאי לדעת
באופן קבוע, כשאני כותבת פוסט מסוג זה, או דומה לו, קשה לי, קשה לי משום שנראה לי שהנושא משעמם ו"יבש". חברה חכמה אמרה לי "מה

שירותי נכים, הם רק לנכים (בעלי קושי פיזי)
לצערי ודאבוני הס מלדבר בנושא זה, למה? נכון, אין חוק שאומר ככה או אחרת, אבל לעומת זאת צריך שיהיה לכולנו מוסר, הגינות, מצפון, התחשבות באחר