בעקבות הפוסט הקודם הגיעו אלי מס׳ פניות מאוד לא נחמדות מכל מיני גורמים בעלי אינטרסים בתחום. ביני לבין עצמי חשבתי מה יותר מניע אותי, הפחד מהם או הנאמנות לאמת ואליכם? כפי שהבנתם הכתיבה היא אחת מהאהבות שלי והפוסט הזה הוא

על כולנו עברה תקופה קשה ומאתגרת, (קורונה) סוג של "סיר לחץ", מצד אחד קרו לא מעט מקרים מלחיצים ולא מוכרים ומצד שני מקרים מוכרים אך לא רצויים. כולנו, כולל התקשורת דנים (ובצדק) בנושאים מאוד אקוטיים כמו בריאות, בידוד, כלכלה, חינוך

https://https://www.youtube.com/watch?v=5zo2IUkGJVg/watch?v=9uOETcuFjbE ימי קורונה, "חוגגת" לעצמי יום הולדת (ב 23/4) וגם תחילתו של עשור חדש לחיי. שמחה ומתרגשת ויחד עם זאת עמוק עמוק בפנים הלב בוכה. לא נעים להתעורר כל בוקר ולשמוע כמה חולים מונשמים ובסכנת חיים, כמה חולים במצב קשה

אני יודעת שיהיה קשה לכם להבין אותי ויתכן שאפילו תגידו עלי שאני "קצת משוגעת", אבל תאמינו לי שאני ממש לא וממש לא איכפת לי מה תגידו עלי ולכן החלטתי להתוודות ולשים את זה כאן. אני מודה ומתוודה שאני לא ממש

לזמן הזה חוקים משלו. אני מוצאת את עצמי יותר ויותר מתרחקת מהטלוויזיה ומכל המלצות המומחים למיניהם. פותחת טלוויזיה לעשר דקות בבוקר, לעוד עשר דקות התעדכנות בצהריים ובערב ליותר זמן שכולל את החדשות ועוד איזושהי תוכנית trash כלשהיא בד"כ ריאליטי כלשהו

יחסית חדשה בעולם שנקרא נכות. בחורה שאני לא מכירה שלחה אלי מייל לכתובתי באתר ובו היא מספרת על תסכול גדול, שהתווסף לה לנכות החדשה שנפלה עליה כרעם ביום בהיר. היא מספרת שחלתה בתחילת שנות העשרים לחייה במחלה שפוגעת בריאות ובכליות,

המחשבות על גירוש ילדים או על נכים וקשישים שנפגעים מזה לא הניחו לי, פניתי לשמוע את דעתם של אחרים בנושא וקבלתי דעות מכאן ומכאן. אני קוראת על רוהאן, על אמנדה, על מל, כריסטי , לולו, סטיב …. והלב נחמץ. כן,

שמעו על האבסורד של מעסיקי העובדים הזרים בסיעוד. מצד אחד המדינה שלנו הכניסה אל גבולותיה מטפלים סעודיים רבים ומצד שני כל כך הרבה אנשים נתקעים ללא מטפל קבוע או מחליף, איך זה קורה, למה?. המתסכל הוא שזה קורה לא כי

לאחרונה יצא לי לקרוא פוסט שחשבתי שנושאו לא ממש מעניין אותי. חשבתי לי שאם אני לא בתהליך של שיפוץ דירה, לא בתכנונים לקראת שיפוץ והנושא נראה לי מאוד רחוק מחיי, אבל פתאום קרה קסם ודרך הפוסט הזה הבנתי שאני בעצמי עדיין בפוסט

    משהו שהוא קצת אחר מהפוסטים הקודמים שלי, משהו שהוא מהחיים האישיים שלי, אבל גם זאת אני ולא הכל זה נכות. בבקשה קבלו זאת בהבנה.  ***** סיפור של לפני הרבה הרבה שנים. סיפור שעבר איתי את הילדות, את גיל