הגעתי לגיל שאפשר …..
החלטתי ונרשמתי "לחדר כושר למוח".
בחדר הזה שקרוב לי לבית (בהוד השרון) אני קצת חוזרת
לילדות, קצת משתטה תוך כדי כך אני גם מפעילה,
מתרגלת ורוכשת מיומנויות ש"נרדמו" (לי) עם הגיל.
צ-ח-ו-ק-י-ם שכמעט בורח הפיפי.
היום שחקנו במשחק שהוא סוג של משחק מתקדם
למשחק הקלפים הישן והמוכר מ-ל-ח-מ-ה.
(בתמונה משחק קבוצתי עד לפיצוץ הבלון)
חולקנו לקבוצות של 4 שחקנים ואחרי הסבר קצר של שתי
המנחות התחלנו את המשחק.
בשולחן שלי היינו רק נשים, כולן נשים מבוגרות ומכובדות,
חלקן גברות עם קריירה שמחייבת רצינות,
אבל לפי הצחוקים הקולניים, הצעקות, הוויכוחים …,
הרגשתי שחזרתי לילדות נשכחת. ( חחח היו כמעט מ-כ-ו-ת )
לפני המשחק סיפרתי לחברותיי בשולחן על הנכדה שלי בת ה-5,
שהיא קצת תחרותית מידי, קצת תחמנית ולא יודעת להפסיד.
אחרי המשחק הבנתי שהיא מאוד דומה לסבתא שלה, לי.
מידי שבוע נפגשות קבוצת של אנשים שלא תמיד מכירים אחד
את השני ומשחקים ביחד. נשים וגם כמה גברים שנפגשים
למפגש בין שעתיים וחצי של כיף.
מפגש של שעתיים וחצי שאף אחד לא מזיע בו מהכושר הזה
ובפועל זה מפגש שכל הזמן רק משחקים, מתחמנים, בונים אסטרטגיות,
צוחקים, מנשנשים מטעמים קלים והרבה חברותא.
