עוד פוסט שמספר (טיפה) על נושא העובדים הזרים כפי שאני חווה את הנושא.
לא מעט אנחנו נתקלים במידע על היתרונות מול החסרונות, על הזכויות והחובות, על עלות, קשיים, תלות, יחסי עובד מעביד…, כמעט ולא נכתב דבר מצד הנכה/קשיש בעצמו או מצד המשפחות שגם הן חוות את העול הזה עם הנזקק.
ראשית דבריי ולפני כל שאכתוב, חשוב לי להבהיר שבאופן גורף אני נגד הכללות ואני כותבת על הנושא כפי שאני חווה אותו או סיפורים ששמעתי מגוף ראשון.
מה הביא אותי לפגוש בנושא?
על מנת לנהל חיים עצמאיים, אני נזקקת לעזרה.
שנים רבות נאבקתי בכדי להמשיך לנהל את חיי בלי אף עזרה, אך "שילמתי" בנפילות רבות, בשברים, בתפרים וגבס ובמקרה הטוב יצאתי רק עם סימנים כחולים.
קצת ידע
לקח זמן והבנתי שאני חייבת לעשות שינוי מסלול ולהיעזר בעובדת זרה בסיעוד.
פניתי לרשויות וקיבלתי אישור להבאת/העסקת עובד זר בסיעוד.
מבירורים עם נכים אחרים הבנתי שיש שתי דרכים חוקיות להעסקת עובד זר, או יבוא עובד זר מארץ אחרת (שלמדינת ישראל יש הסכם אתה) או לקחת לעבודה עובד זר מהחבר'ה הזרים שנמצאים בארץ. (קרא את הפוסט הזה)
אלה שכבר עבדו אצל מעסיק אחד או שניים קוראים לעצמם "וותיקים" וזו סיבה טובה עבורם לדרוש שכר גבוה יותר וחברות כוח האדם מגבות אותם.
לאחר מחשבה מרובה והקשבה לסיפורי נכים אחרים, החלטתי (לי התאים ככה) לחפש עובדת זרה מהמאגר שכבר נמצא בארץ.
סמכתי על עצמי ועל האינטואיציה שלי (אבל טעיתי ולא פעם אחת).
חשבתי שמצד אחד כך אני "חוסכת" לעצמי את הגעגועים של העובדת לבית ולמשפחה שלה, את הגעגועים שלה לשפה, לתרבות, לאוכל, לריחות, למנהגים, לתרבות, לנופים….., חשבתי שאני חוסכת את כול קשיי ההתאקלמות שטבעי שיהיו לה ומצד שני חשבתי שאפגוש מישהי שכבר מכירה את מנהגי הארץ שלנו ושישראל כבר לא זרה לה.
מה באמת קורה בשטח
היחס לעובד הזר מצד הנכה או משפחתו שאצלם הוא חי, הוא מאוד אמביוולנטי, מצד אחד מודים לו ומצד שני רואים בו נטל ונטע זר.
אמרה לי פעם חברה נכה, "כמה שהיא (העובדת הזרה) מקסימה ואני אוהבת אותה, ככה הנוכחות שלה חונקת אותי".
שמעתי אין ספור סיפורים קורעי לב על מערכת היחסים המוזרה הזו, לכאורה זה מאוד פשוט, צד אחד הנכה/קשיש (או משפחתו) ומצד שני העובד הזר ולכאורה זה מצב של יחסי עבודה רגילים, אבל זה רק לכאורה פשוט, כי מהמציאות אנחנו למדים שבהרבה מקרים עולה השאלה מי כאן ה"בוס", מי יותר עוזר למי? מי יותר צריך את מי, הם או אנחנו? ומי כאן "החזק", הקשיש/נכה שהוא אזרח הארץ הזו או המטפלת שהיא הזרה ולא אזרחית?
מס' סיפורים מחיי עם מטפלות (טיפה בים)
הקיצר לקחתי עובדת זרה מהמאגר בישראל והיא הייתה העובדת הראשונה שלי.
בהתחלה החיים אתה נראו לי נהדרים וכעסתי על עצמי שלא עשיתי את הצעד הזה כבר קודם.
היא אזרחית הודית והכירה (קצת) את התרבות והמנהגים שלנו, כיוון שהיו לה כבר שני מעסיקים לפני.
למדנו להכיר אחת את השנייה והיא למדה להכיר גם את ילדי ומשפחתי ולאט לאט נרקמו יחסי חיבה גדולה בנינו. היא ראתה בי מעסיקה נוחה ואולי אפילו חברה ואני מצאתי בה מטפלת, בת לוויה וחברה כמו אחות.
היא עבדה אתי שנתיים ושמונה חודשים, אך התגעגעה מאוד למשפחתה, בעיקר לילדיה ולכן החליטה לנסות לעבור לקנדה ולהביא אליה את משפחתה (בקנדה זה אפשרי).
עזרתי לה לקבל ויזת עבודה לקנדה וסידרתי שתעבוד אצל משפחה יהודית נחמדה והיא עברה לגור ולעבוד שם.
היא עזבה אותי ואת ישראל רק אחרי שמצאה מישהי שתחליף אותה.
הגיעה עובדת הודית אחרת ומהר מאוד הבנתי שזה לא "שידוך טוב". אחרי שהייתה בביתי 4 ימים קראתי לה ודיברתי אתה בנועם, על כך שכדאי שנפסיק את יחסי העבודה מכיוון שבהרגשה שלי עדיף שנפרד.
באותה שיחה היא שאלה אם תוכל לעזוב למחרת בבוקר, מכיוון שהייתה לי מישהי אחרת על הכוונת אמרתי לה שתיתן לי 48 שעות.
קבעתי עם האחרת וזו ההודית עזבה לאחר יומיים, אך ביקשה להשאיר בבתי שני תיקים גדולים והבטיחה שבתוך כמה ימים תבוא לקחתם.
מטפלת החדשה התחילה לעבוד. משעברו שבועות ואחרי שהשארתי לעובדת שעזבה מספר פעמים הודעות ווצאפ, הבנתי שהיא לא מתכוונת לקחת את התיקים שהשאירה והם נשארו עזובים בפינת החדר.
ביום ראשון אחד היא התקשרה אלי וביקשה לשלוח חבר, בכדי לקחת את התיקים, אמרתי לה שהיא יודעת שבשעות אלה אני בעבודה, אז קבענו למוצ"ש ושוב היא לא באה ולא הודיעה.
אחרי יומיים הגיעה סנדרה, "מלאך". עובדת מסרי-לנקה, עבדה כשלוש שנים בישראל ומתוכם שנתיים אצלי. לאחר ניסיון עבודה של שבועיים החלטתי שסנדרה מתאימה לי והיא אמרה שאני מתאימה לה ורשמתי אותה במשרד כחוק.
לאחר כחודשיים שהייתה איתי אמרתי לה "תבדקי את שני התיקים שמונחים בצד ומה שמתאים לך תיקחי ואת היתר ניתן לתרומה".
סנדרה ענתה "אני אפתח רק כשתשבי לידי" וכך ישבנו שתינו, היא על המיטה ואני על הכיסא גלגלים שלי, צמודה אליה והיא פתחה את התיקים.
פתאום הבנתי למה הגב' מהודו, העובדת הזרה שהייתי כל כך נחמדה אליה, לא באה לקחת את התיקים שלה.
כל התכולה שבתיקים הגדולים שבפינה הייתה בעצם שלי. מגבות שלי, בגדים שלי, גרביים, מפת שולחן, סט מצעים חדש שהיה עדיין באריזה, חזייה …, שתינו צחקנו, אבל הרגשתי פגועה, מרומה וטיפשה.
סנדרה הייתה אתי שנתיים וחזרה לסרילנקה מאחר ובתה הקטנה חלתה והחלה להתעוור.
אחרי סנדרה הגיעה מלני עובדת מהפיליפינים, ואז התחלתי להבין שקודם חייתי "בסרט טוב" ומעכשיו אני בסיוט.
בהתחלה היא למדה אותי ואת העבודה, אז נתתי לה 15 ימים של חסד והתאים לה,
אחרי 15 הימים, התחלתי להיות פחות סלחנית ודורשת יותר ואז התחילו הבעיות. היא הייתה חוצפנית, שקרנית, מסריחה, נצלנית, עצלנית והטלפון הסלולרי שלה, כמו היה מחובר ומודבק לה לאוזן והיא לא הפסיקה לדבר בו, שיחה רודפת שיחה.
כל פעם שהייתה יוצאת לחופשת סופ"ש, הייתה חוזרת עם דרישות חדשות מפה ועד להודעה חדשה.
אחרי חמישה חודשים פיטרתי את מלני והתביעה מקו לעובד לא איחרה להגיע.
נתבעתי בסך 87000 ₪ בגין הלנת שכר, ניצול, הרעבה ושמנעתי ממנה להתקלח, לא האמנתי לתביעה ובימים הראשונים, כל פעם שקראתי, פרצתי בבכי והרגשתי כל כך פגועה אישית.
קשה היה לי לקבל את מה שנכתב בתביעה נגדי וכל הזמן שאלתי "אותי היא תובעת, על מה, על שהייתי כל כך טובה אליה, כל כך מבינה ומתחשבת?
עדיין לא הבנתי שזו "שיטה" ושזה לא משהו אישי נגדי.
עד לאותו זמן חשבתי לי שמעסיקים הם קוטרים ואשמים בנטישת עובדים ובתביעות מצדם.
מלני זכתה לליווי משפטי טוב ומיומן מעורך דין מטעם "קו לעובד", בעוד שלי לא הייתה כל אפשרות כספית לקחת עו"ד שיגן עלי.
פניתי לסיוע המשפטי ולאחר בדיקות שלהם, הופניתי לעו"ד שעזר לי להתגונן משפטית.
המשפט הסתיים בכך שנקנסתי ב 2000 ₪ בארבעה תשלומים, רק משום שלא שילמתי לה את משכורתה דרך חשבון בנק, וכל יתר התביעות ההזויות שלה נמחקו כליל.
השופטת הראתה רצון לעזור לי, הרגשתי שהכירה את השיטה של העובדות הזרות ואת הסחטנות של מלני, אבל אמרה לי "חוק זה חוק והיית חייבת להפקיד לה את המשכורת בבנק".
כיום אני מעסיקה עובדת מסרילנקה, אחרי שהגשתי עבורה "בקשה לויזה מיוחדת" ואחרי שהוסבר לה שאני היא המעסיקה האחרונה שהיא יכולה לקבל לשהייה בארץ.
נכון לזמן זה נחמדה ומשתדלת (כבר שנתיים), אבל מי יודע מה יהיה מחר?
ראשית כולנו משתנים (כולל אני) ותמיד מקווים לטוב ושנית אומרים שהנבואה ניתנה לשוטים, לא?
לי לא תמיד קל ב"זוגיות" הזו, אבל הפנמתי שאלו הם חיי ואני משתדלת לראות את הטוב והיפה שבהם, איך אצלכם?
ספרו על החוויות שלכם (טובות או רעות) מעולם העובדות הזרות.
תגובה לכתבתך בנושא עובדים זרים
את כל העובדים הזרים חייבים להחזיר למדינותיהם ולסגור את קו לעובד. שניהם יחדיו פוגעים בקשישים ונכים ולאיש לא אכפת.
הגיע זמן שנשלב ידיים לזרוק אותם מהארץ.
לא חסרים עובדים ומטפלים ומטפלות ישראליים מעולים….וכל מחוסרי העבודה שישלחו אותם לעבוד בטיפול בסיעוד.
היי סמדר, במקרה זה אני חלוקה על דעתך. לגבי "קו לעובד" אני בהחלט חושבת שהם
ארגון שאין לו זכות קיום, הם ממררים את החיים לאלה שחייהם כבר ממילא קשיים וןהרבה פעצים
לא בצדק, אבל בקשר לכל העובדים הזרים, אני חושבת שאת לא צודקת כי יש בינהם גם אנשחם טובים שעובדים
עם הלב. בקשר לעובדים ישראליים – הלווואי, אבל הם לא כל כך רוצים לעבוד.