סוג של זוגיות – מטופל ועובד/ת זר
על כולנו עברה תקופה קשה ומאתגרת, (קורונה) סוג של "סיר לחץ", מצד אחד קרו לא מעט מקרים מלחיצים ולא מוכרים
כל הפוסטים של אנג'לה קרת
היידה מסיבה (בזמן הקורונה?) ופתיחת עשור חדש
https://https://www.youtube.com/watch?v=5zo2IUkGJVg/watch?v=9uOETcuFjbE ימי קורונה, "חוגגת" לעצמי יום הולדת (ב 23/4) וגם תחילתו של עשור חדש לחיי. שמחה ומתרגשת ויחד עם זאת
אז מה אם "קצת משוגעת" – ככה אני אוהבת את עצמי
אני יודעת שיהיה קשה לכם להבין אותי ויתכן שאפילו תגידו עלי שאני "קצת משוגעת", אבל תאמינו לי שאני ממש לא
זיכרונות – עוד מחיר לימי הקורונה
בלי לשאול הם פתאום מגיעים הזיכרונות. בדרך כלל אני פריק קונטרול ולמי יש זמן להתרפק על זיכרונות, אבל בתקופה של
"קטן עלינו"
לזמן הזה חוקים משלו. אני מוצאת את עצמי יותר ויותר מתרחקת מהטלוויזיה ומכל המלצות המומחים למיניהם. פותחת טלוויזיה לעשר דקות
דימוי עצמי ונשיות (ומין) – נכות גלויה ונכות שלא
יחסית חדשה בעולם שנקרא נכות. בחורה שאני לא מכירה שלחה אלי מייל לכתובתי באתר ובו היא מספרת על תסכול גדול,
גירוש ילדי העובדים הזרים (בסיעוד)
המחשבות על גירוש ילדים או על נכים וקשישים שנפגעים מזה לא הניחו לי, פניתי לשמוע את דעתם של אחרים בנושא
האבסורד שבהעסקת עובדים זרים – זעקי ארץ אהובה
שמעו על האבסורד של מעסיקי העובדים הזרים בסיעוד. מצד אחד המדינה שלנו הכניסה אל גבולותיה מטפלים סעודיים רבים ומצד שני
בחבילה אחת – מזה מעבר דירה לנכה ופוסט טראומה
לאחרונה יצא לי לקרוא פוסט שחשבתי שנושאו לא ממש מעניין אותי. חשבתי לי שאם אני לא בתהליך של שיפוץ דירה, לא בתכנונים