זיכרונות – עוד מחיר לימי הקורונה
בלי לשאול הם פתאום מגיעים הזיכרונות. בדרך כלל אני פריק קונטרול ולמי יש זמן להתרפק על זיכרונות, אבל בתקופה של
כל הפוסטים בסיפורים קצרים
טמטום, זה לא כואב
פעם שמעתי מישהו אומר "אם הטמטום היה כואב …" אז בדיוק ככה, הם לא ממש סובלים, רק אנחנו סובלים מהטמטום
סיפור על פרידה
הגענו אל העלייה לדיוטי-פרי ופתאום כמו בפרץ רגשות אמא נפרדה מאתנו בחיבוקים ונשיקות ודמעות זלגו מעיניה הזקנות. לרגע הרגשתי כמו
עץ התות – העץ הנדיב שלי
הוא עמד לו שם בצד הדרך, עץ גדול וערום שענפיו חשופים. נראה היה שהוא עצוב וגלמוד ולא זיהיתי שזה עץ
חדר כושר למוח
הגעתי לגיל שאפשר …..החלטתי ונרשמתי "לחדר כושר למוח".בחדר הזה שקרוב לי לבית (בהוד השרון) אני קצת חוזרת לילדות, קצת משתטה תוך
"תרמתי את עצמי"
***"תרמתי עצמי"*** תמיד ידעתי שאני מיוחדת (unique)אבל היום קיבלתי אישור לזה.הפרופ' בבית חולים הודיע לי "את ממשפחה היחידהבארץ שיש לה
מזה דמיון, סבתא?
בכל סופ"ש שני, הייתה מגיעה לישון אצלי כשתרמיל עם ציור של חד-קרן על גבה. בתרמיל הקטן אמה נהגה לשלוח לה
ההמתנה בחדר לידה
הוא התיישב לידי בחדר ההמתנה של הבית היולדות, היה ניכר עליו שהוא עצבני. פניתי אליו ואמרתי "תירגע הכל יהיה בסדר"
סיפור מצחיק לדוברי יידיש
לפעמים כדאי "לפתוח אוזניים" בחדר מיון בבית חולים. סיפור מצחיק (למבינים יידיש) שכבתי במיון, כשבתא לידי שוכב קשיש שהגיע עם בנו, שגם